הכל מעלין -
את כל בני ביתו אדם כופה לעלות ולישב עמיו בירושלים

אחד האנשים ואחד הנשים -
אף האישה כופה את בעלה לעלות ולדור שם, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה, כדקתני בבריתא בגמרא בהדיא.

לאתויי עבדים -
היה לו עבד עברי ילך העבד אחריו על כרחו.

ואיידי דתנא וכו' -
דאילו משום מנוה הרע לנוה היפה לא איצטריך, כיון דאשמעינן דמעלין מנוה היפה לנוה הרע - כל שכן דאין מוציאין, אפילו מן הרע ליפה

לעלות -
מחוצה לארץ לארץ, וכן משאר גבולין לירושלים.

לצאת -
מירושלים לגבולין, או מארץ לחוצה לארץ.

מקולי כתובה שנו כאן -
כאן הקלו בכתובה, וזו אחת מקולי כתובה

קסבר: כתובה דאוריתא -
הילכך בתר שיעבוד אזלינן כדין כל שיטרי חוב (=לפיכך, אחר שיעבוד הולכים, כמו בכל שטר חוב אחר).

כתוב בו כסף סתם -
"מאה כסף" ולא פירש אם סלעים אם דינרין אם פונדיונין (סוגי מטבעות שונים).

מה שירצה לוה מגבהו -

וכי מי אמר לו לדויד כן -
אלא מפני שהיה צריך לברוח ולצאת מארץ ישראל אל מלך מואב ואל אכיש