מתניתין
משנה

הכל מעלין ...אחד האנשים ואחד הנשים
כולם יכולים לכפות על בני משפחתם לעלות לארץ ישראל
ולא כולם יכולים לכפות לצאת מהארץ.
כולם יכולים לכפות על בני משפחתם לעלות לגור בירושלים
ולא כולם יכולים לכפות לעזוב את ירושלים,
גם הנשים וגם הגברים

גמרא: "הכל מעלין" לאתויי מאי?
להביא מה?
כלומר מה בא להביא, להוסיף על המובן מלכתחילה?

לאתוי עבדים.
להביא, להוסיף עבדים,
שגם עליהם ניתן לכפות לעלות לארץ עם אדוניו.

ולמאן דתני "עבדים" בהדייא לאתויי מאי?
ולמי ששנה, כלומר שקרא בתוך המשנה
את המילה "עבדים" מה באה המילה "הכל" להוסיף למשנה?

לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה.
להוסיף מקרה שבו המעבר הוא משכונה יפה (בחו"ל) לשכונה גרועה (בארץ ישראל).

"ואין הכל מוציאין" לאתויי מאי?
מה בא להוסיף?

לאתויי
עבד שברח מחוצה לארץ לארץ,
להוסיף
עבד שברח מאדוניו אל ארץ ישראל

דאמרינן ליה:
זבניה הכא וזיל
משום ישיבת ארץ ישראל
שאנו יכולים לומר לו, לאדון,
מכור את העבד כאן, (בארץ ישראל) ולך
(ואל תיקח את העבד לחו"ל)
בגלל ישיבת ארץ ישראל של העבד

"הכל מעלין לירושלים" לאתויי מאי?
מה בא להוסיף?

לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה.
להוסיף מקרה שבו המעבר הוא מסביבה יפה (בכל מקום) לסביבה גרועה (בירושלים).

"ואין הכל מוציאין" לאתויי מאי?
מה בא להוסיף?

לאתויי אפי' מנוה הרעה לנוה היפה,
להוסיף מקרה שבו המעבר הוא מסביבה גרועה (בירושלים) לסביבה יפה (בכל מקום).

ואיידי דתנא רישא אין מוציאין, תנא סיפא נמי אין מוציאין.
ומעירים:
מאחר שנאמר בראש המשנה "אין מוציאין" נאמר גם בסוף המשנה "אין מוציאין" אבל אפשר היה להבין זאת גם בלי לומר במיוחד.

תנו רבנן:
הוא אומר... תצא בלא כתובה
שנו רבותינו:
האיש אומר: לעלות לארץ ישראל
והאישה אומרת: לא לעלות לארץ
מכריחים אותה לעלות.
ואם בכל זאת אינה מוכנה, תתגרש ולא תקבל את הכתובה.

היא אומרת לעלות...ואם לאו - יוציא ויתן כתובה.
האישה אומרת: לעלות לארץ ישראל
והאיש אומר: לא לעלות לארץ
מכריחים אותו לעלות.
ואם בכל זאת אינו מוכן, יתגרש וישלם לה את הכתובה.

היא אומרת...תצא בלא כתובה;
האישה אומרת: לעזוב את ירושלים
והאיש אומר: לא לעזוב,
מכריחים אותה להישאר לגור בירושלים.
ואם בכל זאת אינה מוכנה, תתגרש ולא תקבל את הכתובה.

הוא אומר לצאת...יוציא ויתן כתובה
האיש אומר: לעזוב את ירושלים
והאישה אומרת: לא לעזוב,
מכריחים אותו להישאר לגור בירושלים.
ואם בכל זאת אינו מוכן, יתגרש וישלם לה את הכתובה

נשא אשה בארץ ישראל ... נותן לה ממעות ארץ ישראל
מי שהתחתן בארץ והתגרש בארץ משלם את כסף הכתובה במטבעות של ארץ ישראל.

נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא - נותן לה ממעות ארץ ישראל
מי שהתחתן בארץ ישראל והתגרש בקפוטקיא (או בכל מקום אחר בחו"ל)
משלם את כסף הכתובה במטבעות של ארץ ישראל.

נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל - נותן לה ממעות ארץ ישראל,
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
נותן לה ממעות קפוטקיא
מי שהתחתן בקפוטקיא (או בכל מקום אחר בחו"ל)
והתגרש בארץ ישראל
תנא קמא סובר: משלם את כסף הכתובה במטבעות של ארץ ישראל.
רבן שמעון בן גמליאל חולק על תנא קמא ופוסק:
משלם במטבעות של קפוטקיא.

נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בקפוטקיא - נותן לה ממעות קפוטקיא
מי שהתחתן בקפוטקיא (או בכל מקום אחר בחו"ל)
והתגרש בקפוטקיא
משלם את הכתובה במטבעות של קפוטקיא.

הא גופא קשיא,
זו עצמה קשה, יש קושי בתוך המשנה

קתני:
"נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא - נותן לה ממעות ארץ ישראל",
אלמא בתר שיעבודא אזלינן;
נאמר במשנה:
"נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא - נותן לה ממעות ארץ ישראל",
כלומר, מקום השיעבוד שבשטר הוא הקובע את דרך התשלום (במקרה שלנו: מקום הנישואין)

אימא סיפא:
נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל - נותן לה ממעות ארץ ישראל,
אלמא בתר גוביינא אזלינן!
ואילו בסוף המשנה נאמר:
"נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל - נותן לה ממעות ארץ ישראל,"
כלומר מקום גביית השטר הוא הקובע את דרך התשלום (במקרה שלנו: הגירושין)

אמר רבה... כתובה דרבנן
אמר רבא:
תנא קמא סבור שיש להקל כאן, ולאפשר לאיש לשלם את הכתובה במטבע של ארץ ישראל,
כי הכתובה היא מצווה מדברי חכמים,

רבן שמעון בן גמליאל אומר... קסבר: כתובה דאורייתא.
ואילו רשב"ג סבור שהאיש צריך לשלם ממטבעות של קפוטקיא
כי לדעתו הכתובה היא מצווה מהתורה ולכן אין מקום להקל.

תנו רבנן
המוציא שטר חוב על חברו
כתוב בו בבל, מגבהו ממעות בבל,
שנו רבותינו בבריתא
מי שכתב שטר חוב לחברו
אם כתוב בשטר "בבל" צריך לשלם במטבעות של בבל.

כתוב בו ארץ ישראל, מגבהו ממעות ארץ ישראל
אם כתוב בשטר "ארץ ישראל" צריך לשלם במטבע של ארץ ישראל.

כתוב בו סתם,
הוציאו בבבל, מגבהו ממעות בבל,
הוציאו בארץ ישראל, מגבהו ממעות ארץ ישראל,
אם כתוב בו "סתם", כלומר לא מפורט שם מקום,
התשלם הוא לפי מקום כתיבת השטר:
אם השטר נכתב בבבל צריך לשלם במטבעות של בבל,
אם השטר נכתב בארץ ישראל צריך לשלם במטבע של ארץ ישראל.

כתוב בו כסף סתם... מה שאין כן בכתובה.
אם כתוב בשטר "כסף סתם" כלומר לא מפורש איזה סוג מטבע
יכול החייב, (זה שאמור לשלם) לבחור באיזה מטבע לשלם.
אבל כל הכללים האלו אינם פועלים לגבי כתובה.

תנו רבנן: ... שנאמר: "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים"
שנו רבותינו
תמיד ראוי לאדם לגור בארץ ישראל
ואפילו בעיר שרוב תושביה אינם יהודים ועובדים עבודה זרה,
ולא ראוי לגור בחו"ל
אפילו בעיר שרוב תושביה הם יהודים.
כי כל מי שגר בארץ ישראל נחשב כאדם שיש לו אלוהים
וכל מי שגר בחו"ל נחשב כמו אדם שאין לו אלוהים.
ומוכיחים זאת מהפסוק:
" לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים"
(ויקרא כו,19).

וכל שאינו דר בארץ ישראל אין לו אלוה?!
שואלים:
באמת, כל מי שגר בחו"ל אין לו אלוהים?

אלא לומר לך:
כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עובד עבודת כוכבים.
ועונים:
לא, אלא מי שגר בחו"ל נחשב כאילו הוא עובד עבודה זרה.

וכן בדויד הוא אומר...כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים
ומביאים ראיה מדויד המלך, שאומר:
"כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'
לאמר לך עבוד אלוהים אחרים"
האם מישהו באמת אמר לדויד לעבוד אלוהים אחרים?
לא, אלא כוונתו לומר שכאשר הוא מגורש מהארץ, הוא מרגיש כאילו הוא עובד עבודה זרה.