מושגים לסוגיית "הכל מעלין"
הכתובה
הכתובה היא מעין חוזה שחייב בעל לתת לאישתו עם הנישואין ובו
פירוט התחיבויותיו כלפיה.
החיוב הראשי הוא:
א. לקיים את חובות האיש לאישה במהלך חייהם המשותפים: כסותה שארה ועונתה.
ב. קביעת סכום הכסף שיתן האיש לאישה עם סיום הנישואין בעת גירושין או
מות הגבר (מהירושה).
סכום הכסף הזה הוא איום משפטי ש"מרחף באויר" כאשר אחד מן הצדדים
נוהג שלא כשורה. לפיכך:
| "תצא בלא כתובה" משמעו שהאישה תצא
מהנישואין (=תתגרש) ולא תקבל את הסכום שהתחייב הבעל לתת בכתובה. |
ואילו "יוציא ויתן כתובה" פירושו שהבעל
חייב להתגרש ולשלם את הסכום גם אם לא היה מעונין בגירושין. |
במשנה שלנו (כתובות קי ע"א) יש מקרה נדיר ביותר, בו
יכולה האישה לכפות על האיש גירושין אם היא רוצה לעלות לארץ ישראל.
לעיתים יש בכתובה סעיפים נוספים לפי מנהגי המקום והעדה,
כל זאת כמובן על פי הסכמת הצדדים בשעת הנישואין.
קישורים
חזרה לרשימת מילים
עבדים
התלמוד מבחין בין עבד עברי (איש מישראל), לעבד כנעני (שאינו
יהודי).
העבד העברי
הוא אדם מישראל שנמכר לעבדות כי לא יכל לפרנס את עצמו, או
כשהיה עליו לשלם על גניבה שגנב ולא היה בידו לשלם.
עבד עברי נמכר לשש שנים ובשביעית יוצא לחופשי. בצאתו מחוייב אדונו לתת לו
מתנות. העבד יכול להשתחרר קודם אם השיג את הסכום שבו נמכר ומשלם אותו לאדוניו.
התורה מקיימת את העבדות שהיתה קיימת בעולם העתיק, אך מטילה הגבלות והתחיבויות
רבות על אדונו של העבד העיברי:
אסור להעסיקו בעבודה משפילה,
אסור להעבידו במטלות לא נחוצות רק כדי שלא יתבטל,
גם אם חלה העבד והוא מנוע מלעבוד, חייב אדונו להמשיך לפרנסו, והזמן נספר
כשנות עבדותו.
האדון חייב לספק לעבד רמת חיים זהה לשלו.
אם היה העבד נשוי - חייב האדון לפרנס את בני משפחתו (תמורת עבודה מסויימת)
בקיצור - לא ברור אם זה משתלם...
וכבר חז"ל אמרו: כל הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו... (מדרש תנאים
לספר דברים פרק טו פסוק טז)
העבד הכנעני
הוא אדם נכרי שנמכר לישראל לעבדות.כאשר קונים אותו הוא נימול
ונטבל, ובכך מצטרף במידה מסויימת לישראל ומחוייב בחלק מהמצוות. כשהוא משתחרר
הוא כמו גר לכל דבר.
העבד נחשב לקניין אדונו, ויכול להימכר לאדון אחר מישראל ולעבור בירושה.
על אדונו חלות הגבלות:
- אין להכותו, ואם פגע בו אדונו פגיעה משמעותית יוצא העבד
לחופשי.
- אם הכהו וגרם בכך למותו(ובוודאי אם גרם במזיד למותו)
נשפט על כך האדון כרוצח.
- אסור למכור אותו לגוי.
קישורים
"עבדות
וחירות" באתר גלים
חזרה לרשימת מילים
עבודת כוכבים
עבודת כוכבים ומזלות (עכו"ם) / עבודת אלילים / עבודה זרה
ביהדות נאסר כל פולחן לאל זר מלבד הקב"ה. זהו אחד האיסורים
החמורים בתורה, כי מי שמאמין בכוחם של אלים או כוחות בטבע כופר בכוחו המוחלט
והיחידי של הקב"ה.
זו היא אחת מן העבירות הבודדות שאמרו עליהן חז"ל: "יהרג ואל יעבור".
(כלומר אם אדם מצוי במצב שעליו לעבור עבירה או למות - יבחר במוות ולא יחטא.)
במשנה ובתלמוד יש מסכת מיוחדת הדנה באיסורים השונים הנובעים מאיסור זה, וגם
הרמב"ם הקדיש בספרו "משנה תורה" ספר מיוחד ל"הלכות עבודה
זרה".
חזרה לרשימת מילים
שטר חוב
חוזה שנכתב כעדות לפעילות עיסקית: קנית בית או שדה, לקיחת
הלוואה.
השטר מעיד על פעולה שהתבצעה (מכירת שדה)
או על התחייבות עתידית (הלוואה שיש להחזיר, כתובת אישה שהבעל צריך לשלם בגירושין
או יורשיו לאלמנה וכיו"ב)
לעיתים חותמים עדים על השטר.
השטר מכיל את ההתחייבות לתשלום ואת דרך גבית השטר, הפרעון.
למשל, בכתובת אישה,
זמן ההתחייבות הוא בנישואין,
וזמן הפירעון הוא כשיסתיימו הנישואין, בעת גירושין או התאלמנות.
בשטר בדרך כלל מדברים על
הלווה (=מי שחייב לשלם)
והמלווה (=מי שאמור לקבל תשלום)
גם כאשר השטר אינו עוסק בהלוואה.
חזרה לרשימת מילים
מעות של קפוטקיא
קפוטקיא היא קפדוקיה בתורכיה של היום.
כך נקראו מטבעות הכסף הרומאיים הנפוצים בחלקה המזרחי של האימפריה.
הקיסרים הרומאיים נהגו לטבוע מטבעות זהב ברומא,
ובנוסף, יצרו מהדורות איזוריות, לכל איזור באימפריה, עם כיתוב בשפה המובנת
למקומיים.
בעיר קיסריה שבקפדוקיה (כן, כן היתה גם שם עיר כזאת)
שכנה המטבעה (מפעל ליציקת מטבעות) של האגף המזרחי של האימפריה הרומית.
המטבעות הרומיים שהכירו תושבי ארץ ישראל בתקופה הרומית (הם חכמינו, כותבי
המשנה),
הם איפוא, מטבעות רומיים שבאו מקפדוקיה.
אבל הם כאן כשם כללי לכל מטבע מחוץ לארץ.
ככלל מטבעות מחו"ל נחשבו פחותות בערכן, משום שלא היה ביטחון מלא בערכן,
ולכן העדיפו להשתמש במטבע מקומית.
(עפ"י פרופ' יעקב משורר)
קישורים
אירופה
מטילה מטבע בסנונית.
חזרה לרשימת מילים
|