רבי זירא - תולדות חייו
חי בדור השלישי לאמוראים נולד
בבבל, והתייתם בצעירותו.
ר"ז למד בישיבות הבבליות סורא ופומפדיתא
ואח"כ עלה לארץ ישראל ולמד מפי רבי יוחנן.
זכה להאריך ימים. כששאלוהו איך זכה לכך השיב:
מימי לא הקפדתי בתוך ביתי *
ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני *
ולא הרהרתי *
במבואות המטונפות *
ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ותפילין
ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי
ולא ששתי בתקלת חברי
ולא קראתי לחברי בחניכתו *
(מגילה כח ע"א)
כשלמד בישיבות בבל הרבה להתעניין בדברי חכמי התלמוד מארץ ישראל,
אותו שמע מפי "הנחותאי" תלמידי חכמים שהיו נודדים
בין בבל לארץ ישראל ומעבירים את חידושי התורה (הכל עדיין תורה
בעל פה, זוכרים?)
(ערובין פ ע"א, בבא מציעא מג ע"ב נידה מח ע"א).
רבי זירא השתוקק לעלות לארץ ישראל, אך התלבט בשל התנגדות רבו,
רב יהודה (כתובות קי ע"ב).
התלמוד מספר על הרפתקאותיו בעליה הנלהבת לארץ. (כתובות קיב ע"א,
ירושלמי שביעית פד ה"ז)
מראהו של ר' זירא ככל הנראה לא היה מרשים ביותר (אם לדבר בלשון
המעטה),
קומתו נמוכה היתה (מכאן כינויו "זעירא" שהתגלגל ל"זירא"),
וגם מראה פניו היה לא ממש מרהיב...
בתלמוד מסופר שבבואו לארץ לעגו למבטאו הבבלי (מסתבר שאין חדש
בארצנו...)
ניסו "לסדר" אותו במחירים וגם האשימו אותו בכל מה
שעשו (או לא עשו) יהודי בבל.
(ירושלמי ברכות פ"ב ה"ח. מידרש שיר השירים רבה ח,ט)
הוא שמח בעליתו ודיבר בשבח ארץ ישראל:
"אוירא דארץ ישראל מחכים" *
(בבא בתרא קנח ע"ב)
"אפילו שיחתן (בעניני חולין) של בני ארץ ישראל
- תורה היא" (מדרש ויקרא רבא לד,ז).
בארץ למד מפי גדולי הדור: רבי יוחנן, ריש לקיש, רבי אלעזר,
וגם ביחד עם תלמידיהם: רבי אמי ורבי אסי ואחרים.
ככלל מאפיין את לימודו החיפוש והבירור אחר הנוסח המדויק של דברי
חכמים הקדומים, הן בבבל והן בארץ ישראל. זה כמובן משמעותי ביותר
כשמסירת הדעות היא בעל פה: הוא שואל את החכמים המוסרים האם כך
בפירוש שמע מרבו או "מכללא" כלומר כך הבין בכלליות
מתוך דבריו.
ככל הנראה נובע הדבר מעיקרון של גדולת הקדמונים, כפי שניסח זאת
רבי זירא:
אם היו ראשונים מלאכים - אנו בני אדם,
ואם היו בני אדם - אנו חמורים. (ירושלמי דמאי פ"א
ה"ג)
עיקרון זה הפך לרעיון מרכזי בתודעת לומדי התלמוד לדורותיהם.
לרבי זירא היה פיתרון לבעיות החיים: צומות. ולא ליום או יומיים
אלא מאה ימי צום בכל פעם!! וכל זאת לא בשביל הדיאטה, אלא כדי:
- להיטהר מתורת בבל שבה גדל
- שלא ימות ר' אלעזר (ואז כל עול הנהגת הציבור יפול על כתפי
ר' זירא...)
- להינצל מהגיהינום
עוד סיפרו על אופיו הנוח, שלא נטר איבה למי שפגע בו, וחיפש
הזדמנות להתפייס (יומא פז ע"א).
רבי זירא היה מנסה לקרב אליו בריונים שונים בשכונתו, בניגוד
לדעת חבריו תלמידי החכמים. הגמרא מספרת שאותם בריונים זכרו לו
זאת לטובה, וכשמת חזרו בתשובה. (סנהדרין לז ע"א).
במותו הספידו אותו:
.ארץ שנער * הרה וילדה,
ארץ צבי * גידלה שעשועיה,
"אוי נא לה" אמרה רקת, *
כי אבדה כלי חמדתה. *
(מועד קטן כה ע"ב)
עפ"י: מרגליות, מ' אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים
תל-אביב.
|
הרחבה