ישיבת פומפדיתא
בעיר זו היה מרכז יהודי קדום, ולכן כאן בחר רב יהודה להקים את ישיבתו.
בניגוד לישיבת סורא, שהיתה מושפעת מהנעשה בארץ ישראל, בפומפדיתא, שלטו המסורות הקדומות של יהודי בבל.
ישיבה זו היתה במשך דורות רבים מרכז הכובד של חיי לימוד התורה בבבל.
בלימוד בישיבה זו התמקדו בלימוד מסכתות נזיקין (בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא). מה שהיינו קוראים היום משפט אזרחי: "הוא שיפץ דירה ופגע בבית שלי", "חתמנו על חוזה והוא לא עמד בהתחיבויות שלו", "ירשנו שדה מאבינו והוא לא מתחלק איתי בשווה" וכיוצא באלו דיונים. מצוות שאינן נוהגות בזמנו, כמו למשל מצוות התלויות בארץ (ישראל) או שקשורות לבית המקדש, לדיני הטהרה והטומאה - כל אלו העסיקו אותם פחות.
התלמידים הצטיינו בחריפותם כלומר ביכולת הפילפול שלהם, להוכיח דבר והיפוכו מתוך המקורות המקראיים והתלמודיים, עד שאמרו עליהם שיוכלו להכניס פיל בקוף (=חור) של מחט, כלומר להוכיח גם דברים בלתי הגיוניים בעליל. (בבא מציעא לח ע"ב)
עפ"י: מרגליות, מ' אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים תל אביב.
|
הרחבה