הרחבה  שבועה במקרא

שבועה במקרא

"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם" זו לשון שבועה האופיינית למקרא:
השבעתי את _ (האדם המתחייב לעשות מעשה) ב_ (משהו שיקר לו מאוד)
אם תעשה כך (אז תיענש).
את ה"אז" לא תמיד אומרים, אך ברור לכל שומע שתוכן השבועה הוא התחייבות שלא תעשה את המעשה הנזכר)
למשל:
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד הֲתוֹרִדֵנִי אֶל-הַגְּדוּד הַזֶּה
וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים אִם-תְּמִיתֵנִי וְאִם-תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד-אֲדֹנִי וְאוֹרִדְךָ אֶל-הַגְּדוּד הַזֶּה."

(שמואל א פרק ל פסוק טו)
הנער מבקש מדויד להישבע שלא יהרוג אותו או ימסור אותו לאדון ממנו ברח, ורק אז יסכים לגלות היכן נמצא גדוד האויבים.

"אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:
תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:"
  (תהילים קלז 5-6)
המשורר נשבע שלא לשכוח את ירושלים. כאן דווקא מפורט גם מה יקרה אם לא ימלא שבועתו: יפגע בגופו.


מבחר דוגמאות:
  1. בראשית פרק כא פסוק כג
    וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם-תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ


  2. שמואל א פרק כח פסוק י
    וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּה' לֵאמֹר חַי-ה' אִם-יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה


  3. מלכים א פרק ב פסוק ח
    וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן-גֵּרָא בֶן-הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וְהוּא-יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַה' לֵאמֹר אִם-אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב.


  4. ישעיה פרק סב פסוק ח
    נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אִם-אֶתֵּן אֶת-דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ וְאִם-יִשְׁתּוּ בְנֵי-נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ.

תרגיל: נסחו לשונות שבועה משלכם

  1. אני משביע את (שם אדם) ב (דבר יקר)
    אם יעשה הנשבע (מעשה)


  2. אני נשבע ל (שם אדם) ב (דבר יקר)
    אם אעשה (מעשה)

 

כל הזכויות שמורות © 2002, סנונית (ראה תנאי שימוש)