שבועה במקרא
"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם" זו לשון שבועה האופיינית למקרא:
השבעתי את _ (האדם המתחייב לעשות מעשה) ב_ (משהו שיקר לו מאוד)
אם תעשה כך (אז תיענש).
את ה"אז" לא תמיד אומרים, אך ברור לכל שומע שתוכן השבועה הוא התחייבות שלא תעשה את המעשה הנזכר)
למשל:
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד הֲתוֹרִדֵנִי אֶל-הַגְּדוּד הַזֶּה
וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים אִם-תְּמִיתֵנִי וְאִם-תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד-אֲדֹנִי וְאוֹרִדְךָ אֶל-הַגְּדוּד הַזֶּה."
(שמואל א פרק ל פסוק טו)
הנער מבקש מדויד להישבע שלא יהרוג אותו או ימסור אותו לאדון ממנו ברח, ורק אז יסכים לגלות היכן נמצא גדוד האויבים.
"אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:
תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:"
(תהילים קלז 5-6)
המשורר נשבע שלא לשכוח את ירושלים. כאן דווקא מפורט גם מה יקרה אם לא ימלא שבועתו: יפגע בגופו.
מבחר דוגמאות:
- בראשית פרק כא פסוק כג
וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם-תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד
אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ
- שמואל א פרק כח פסוק י
וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּה' לֵאמֹר חַי-ה' אִם-יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה
- מלכים א פרק ב פסוק ח
וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן-גֵּרָא בֶן-הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וְהוּא-יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַה' לֵאמֹר אִם-אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב.
- ישעיה פרק סב פסוק ח
נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ
אִם-אֶתֵּן אֶת-דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ
וְאִם-יִשְׁתּוּ בְנֵי-נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ.
|
הרחבה