ירושלים
דויד, מלך ישראל, יסד את ירושלים כבירתו בשנת 1000 לפני הספירה,
ושלמה בנה בה את בית המקדש. מאז נקשרו לה כתרים רבים.
מרכזיותה לעם היהודי
את הפסוק בתהילים "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו"
דרש חז"ל:
עיר שהיא עושה כל ישראל חברים"
(ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ו)
ואכן היסטוריונים מציינים שבחירתה של ירושלים לעיר בירה, היתה
חסרת היגיון גאוגרפי:
- העיר אינה שולטת על דרכים חשובות,
- אין היא יושבת על מקורות מים רבים,
- והיא גם חסרת עורף חקלאי משמעותי.
דויד ככל הנראה בחר בה בשל מסורות הסטוריות על קדושת המקום, אך
לא פחות, בשל היותה על הגבול בין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין.
וכך הוא מקרב את שבט בנימין, שבטו של שאול המלך הקודם למלכותו.
אל הסנהדרין שישבה בירושלים היו עולים בתי הדין מכל הארץ כדי ששיפסקו
בהלכות שהיו שנויות במחלוקת (תוספתא סנהדרים פרק ז').
חכמים תיארו את הדבר בלשון ציורית:
- עשרה קבין של חכמה בעולם, , תשעה בירושלים ואחד בכל
העולם
- עשרה חלקים של תורה בעולם, תשעה בירושלים ואחד בכל העולם.
(אבות דרבי נתן, מהדורת שכטר, נוסח ב' מח)
ההחלטות על קידוש החודש ועיבור השנה, היו מתקבלות בירושלים
מדי חודש, ומשם מתפרסמות לכל תפוצות ישראל בעולם.
{קביעת לוח השנה היהודי: מתי יחולו החגים השונים.}
כשנחלש הישוב בארץ והתחזקה הקהילה בבבל, ניסו חכמי בבל לקבוע
בעצמם את החודש והעיבור. אך חכמי א"י לא ויתרו והדגישו
את הפסוק: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"
העליה לרגל
במצוות שונות על האדם לבוא ולאכול סעודת שמחה עם פירותיו בירושלים:
פירות השנה הרבעית של עץ חדש "נטע רבעי", "מעשר
שני" מעשר מיבולי הקרקע שהופרש פעם במספר שנים, וכן תשלום
נדרים של מתנות כסף או קרבן שנדרו אנשים להביא למקדש.
כל אלו משכו לעיר המונים מבני ישראל בכל ימות השנה ובמיוחד ברגלים.
זמן העליה לרגל היה הזדמנות למפגש לאומי ולהעברת הודעות:
אבן טוען היתה בירושלים, כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם. זה
עומד ומכריז (על חפץ שמצא), וזה עומד ונותן סימנים ונוטלה.
(בבלי בבא מציעא כח ע"ב).
בעת העליה לרגל היו מתכנסים מאות אלפים בעיר. חז"ל תקנו מספר
תקנות לאירוח נאות:
והמדרש מונה בין הניסים שקרו במקדש:
"לא אמר אדם לחברו: צר לי המקום שאלין בירושלים"
(משנה אבות ה')
יופי, חכמה
כשנבנתה בראשית ימי שיבת ציון בכו הזקנים שזכרו את העיר בתפארתה
בסוף ימי בית ראשון, אך כשהתבסס הישוב שופץ המקדש והעיר כולה.
התהליך הגיע לשיאו בימי הורדוס שבנה ופיאר את ירושלים לאחת הערים
היפות באמפריה הרומית.
על כך מעידים גם ההיסטוריונים הרומיים שכינו אותה: "העיר
המפורסמת" (טקיטוס, דברי הימים ה,ב) "ירושלים,
המפורסמת ביותר בין ערי המזרח" (פליניוס הזקן, היסטוריה
נטורליס, ה, 70)
יוסף בן מתיתיהו מספר שבעת המצור על ירושלים המצביא הרומאי,
טיטוס, לא רצה "להשחית באש את הבנין הנהדר" (כלומר,
את בית המקדש) "כי אם ישאר ההיכל על מכונו הוא יתנוסס כאבן
נזר בכתר מלכותם של הרומאים".
<(יוסף בן מתיתיהו תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ספר ו'
פרק ד,ד. מהדורת שמחוני, עמ' 355.)
לא ברור אם זו אכן עדות הסטורית מהימנה, אך היא משקפת את הדעה
הרווחת לגבי המקדש ויופיו.>
חז"ל תיארו את המציאות בלשונם הציורית:
- עשרה קבין של יופי ירדו לעולם,תשעה נטלה ירושלים ואחד
כל העולם כולו
- אין לך יופי כיופיה של ירושלים
(אבות דרבי נתן, כח. בבלי קידושין מט ע"ב)
- מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם,
ומי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם
(בבלי סוכה נא ע"ב)
קישורים
- ירושלים
במקרא
על מקומה במקרא, כינויה, הגדרתה כעיר הצדק והמשפט, התורה והחכמה.
- ירושלים
של חז"ל
מהי באמת "ירושלים של זהב"? קיראו סיפור על אהבה
וקינאה מימי חז"ל.
וגם אימרות חז"ל על ירושלים בעבר ובעתיד.
- עולי
הרגל בתקופת בית שני
איפה ישנו, מה אכלו ויותר חשוב – מה שתו.
איך התבצעה עלית הרגל – כינוס עממי המוני שנמשך מספר ימים.
- חוק
יסוד ירושלים בירת ישראל
הכנסת הכריזה על ירושלים כבירה. את ההכרזה ואת המשמעות המעשית
שלה תוכלו לקרוא באתר הכנסת.
- מעורב
ירושלמי
לוח הסטורי לתולדות העיר, תערוכת תמונות, פעילויות ומשחקים
על ירושלים
|